במהלך חיי, גירסות של ביקורת וקונפליקטים סביב הנושא המיני היו חלק בלתי נפרד מחיי. לדוגמה, אישתי לשעבר טענה שאני מכור לסקס. היא תיארה זאת בכך שבשנת 2013 קיימתי יחסי מין חמש פעמים בלבד ובשנת 2014 ארבע פעמים, אך אני הרגשתי שזו רק חלק קטן ממה שבאמת אני רוצה. מושג כמו “מכור לסקס” נזרע בי, והייתי מרגיש שההתנהגות שלי מונעת ממני לנצל את ההנאה המלאה של החוויה. הייתי מרותק לדרך שבה אני מרגיש בזמן שסקסי וליטופים, במיוחד כאשר הוא היה בא ממני, היו נדירים ומיוחדים, דבר שהגביר את הרגשת הערך והמשמעות של כל מחווה. לחלופין, כשלא היה לנו שפע של זמן ליחסי מין, לפעמים הייתי משקיע זמן רב כדי להגיע לשיא ההנאה, ולהתמקד בהרגשה של שלמות ורב-משמעות שבאה עם סיום חווית המין. כל התנהגות זאת, יחד עם ההודאה שאני מתעסק הרבה בהזנת תאוותיי המיניות באמצעות גלישה לאתרים ומין עצמי, הובילו אותי להיקרא “מכור לסקס” במשוגעות, מונח שתחושת הלחץ החברתית והסטריאוטיפים יכולים לעודד להאמין בו.
לקחתי על עצמי אחריות והתחלתי להגיע למפגשי קבוצות של התמודדות עם התמכרות למין ולאהבה – תכנית הכוללת 12 שלבים, בה קראתי לעצמי “SLAT” (שומע המשמעות של “מתמודד עם לקות בתחום האהבה והקשר המיני”). בתהליך הזה, צפיתי באנשים, גברים ונשים כאחד, שחשים בושה על התשוקות המיניות שלהם שאינן מקבלות מענה בבית. רובם לא היו עברייני מין או אנשים שנכפו עליהם להגיע למפגשים, אלא אנשים שכל אחד ואחת מהם נפגעו במסגרת היחסים הזוגיים או שמצאו את עצמם מחוץ לתחום הזוגי מתוך חוסר שביעות רצון או רצון לחקור. מצפונם של המשתתפים לא היה נקי והם חוו דחייה עצמית ניכרת, שהעמיקה את ההרגשה שהינם לא ראויים ואינם טובים כפי שהם. סרה, חוסר שביעות רצון באה לידי ביטוי גם באי קבלה של נקודות החוזק שלהם או הוויית גופם, תוך שימור סטיגמות שליליות שמהן חשו שהם אינם שווים או לא ראויים, כי הם נשארו תקועים באמונה כי התנהגותם המינית היא פסולה.
במהלך התהליך, התבוננתי על ההשפעה שהייתה לאשמתי ולחששותי על ההערכה העצמית שלי. מול הביקורת והגידופים שהופנו אליי ממשיך חזקתי מאמץ עצמי להתמודד עם הדימוי העצמי שנגרם לי. באותן תקופות, הייתי מבוקר על ידי בן זוגי שאמר לי שאני אדם רע כי הערכתי את המיניות שלי; הוא היה משתמש במילים קשות כמו “שמנה”, “מגעילה”, ו”מזעזעת” כדי לתאר אותי, והדבר פגע קשות בביטחוני העצמי. הבעיה הייתה שאותם הגורמים לבעיית ההערכה העצמית לא היו קשורים רק למשקל או לחיצות חיצוניות, אלא גם לסטיגמות על המיניות והייחוס של הגוף שלי.
פעם, בסקרנות ובכנות, שאלתי את בעלי לשעבר מדוע איננו מקיימים יחסי מין, והוא ענה כי הוא לא מרגיש בזה שום צורך. שאלתי אם הוא מגרה את עצמו לבד, והוא השיב בשלילה. מה שהבנתי מהתשובות שלו היה שהדחף המיני אצלו היה נמוך באופן משמעותי, אם קיים בכלל. ההודעה הזאת הייתה עבורי קריאה לשינוי בתפיסותיי ובאמונותי, והחלטתי שהזמן הגיע להפסיק להיענות להאשמות ולהכניס שינויים בחיי. ויתרתי על ההשתתפות בתכניות שבהן הייתי מואשמת בתור “מקוללת” או “חוטאת” בשל נטיותיי המיניות, והבנתי שההבדל בין קיומי לבין ההכרה החברתית שלי הוא שמקור הבעיה. העובדה היחידה שחשוב לי היא ההנאה המינית שלי והקשר שלי עם עצמי.
אני קיבלתי את עצמי מחדש, והחלטתי לא להיכנע יותר לביקורת החברתית על התשוקה והאינטימיות שלי. הייחודיות והחיוּת המינית שבי קיבלו תוקף, ואפשרו לי לחגוג את המיניות כיכולה להיות חלק משמעותי מהחיים שלי. בזכות שיתוף פעולה מלא עם פרטנר חדש שאני מכנה B, גיליתי שהנהגת מפתחות לאורגזמות מרובות, כולל אורגזמות מקליטור והתענגות על נקודות רגישות בגוף שאני לא ידעתי על קיומן קודם. B מקודד לי את הדרך להגיע לשיאים, וזו חוויה שאני מוכן לומר שהיא הביאה אותי לחדשות של התעוררות והתנסות בהנאה גופנית חסרת תקדים. כאשר אני מבקשת את זה, הוא מזכיר לי שזהו זמן טוב לקבל אורgasms, ולא להשתבש או להרגיש אשמה על הרצון וההנאה שלי. הכוח לגלות תענוגות חדשים, וללמוד להעריך את עצמי כאישה מינית, נותן לי את ההרגשה שאני חוגגת את היכולות שלי.
אם הייתי יכולה ללמד נשים אחת בלבד, זה היה כי עליכן תמיד להיות גאות במה שאתן, גם אם אתן פולימיות מינית או לא—ולפעמים דווקא היכולת לחקור ולהיות פתוחות יופי מלא עוצמה. המיניות היא חלק בלתי נפרד מהעצמיות שלנו, ולא צריך להסתיר או להתבייש בה. ההכרה שניתן ללמוד ולחקור גם בהמשך הדרך היא המפתח לתחושת חופש וביטחון עצמי בכל גיל. לחקור מותר, לנסות מותר, ולחוש אטרקציה וליהנות מיחסי מין זה טבעי ונכון—זה המפתח לאושר והגשמה עצמית.
הפוסט הזה נכתב כדי לעודד אותך לאהוב את עצמך בכל מצב ולהיות פתוחה לחוויות חדשות, כי המיניות היא חלק בלתי נפרד מהחיים ומהחוויה האנושית.
