אם אי פעם חשבת שהחיים המונוגמיים אינם בשבילך, אתה לא לבד. מחקרים עדכניים מצביעים על כך שכחמישית מהאוכלוסייה בארה”ב חיו לפחות פעם אחת במערכת יחסים שאינה מונוגמית אתית, כלומר, בהסכמת שני הצדדים, בה שני הפרטים או יותר מקיימים יחסים עם אחרים באופן גלוי, כן ואותנטי.
עם זאת, הלחצים החברתיים והתרבותיים סביב הקונספט של מערכת יחסים “נורמלית” עדיין מאוד חזקים. המודל היחיד שמדיה, משפחות וחברה מציגות הוא הזוג הנשוי והמונוגמי — בין אם הם מאושרים או אינם. כל דבר שחרג מהנורמה הזו מוצג לעיתים כבלתי מוסרי או רע, ולעיתים אפילו כרע ומסוכן.
עוד: איך לנהוג כאשר בן הזוג מביע רצון לקשר פתוח
היותך במערכת יחסים מחייבת לאורך זמן, לא בהכרח אומר שאינך חווה משיכה כלפי אחרים. משיכה רגשית או מינית יכולה להיווצר בכל זמן ובכל מקום — במקומות העבודה, בחופשות, באירועים חברתיים או אפילו במפגשים אקראיים ברחוב. רובנו למדים, דרך התקשורת, הטלוויזיה והחברת המשפחתית, שעלינו להתנגד לפיתויים ולהישאר נאמנים, בכל מחיר.
אבל מה אם קיימת דרך אחרת? מה אם אפשר לנהל מערכת יחסים פתוחה שבה שני בני הזוג יוכלו לענג את היצר, המשיכה והריגושים שלהם, מבלי לסכן את ההתחייבות ההדדית ביניהם? יותר ויותר אנשים בוחרים להכריז על עצמם כלא מונוגמיים ולשנות את התפיסות שלנו לגבי יחסים בריאים ומכבדים.
עוד: “הפכנו לזוג פוליאמוריה ושיפרנו את הזוגיות שלנו”
מהי מונוגומיה אתית?
מערכת יחסים שאינה מונוגמית אתית היא מצב שבו שני בני הזוג מסכימים על קיומן של מערכות יחסים נוספות — מיניות, רומנטיות או אחרות — מחוץ ליחסים הראשיים. ההסכמות והכללים בנוגע ליחסים חיצוניים משתנים בין זוגות, אך הערכים המרכזיים נשארים קבועים: כנות, שקיפות ואמון. זהו מודל שבו כל הצדדים מודעים לכל פרט ופרט ומקיימים שיח פתוח ואמיתי לגבי הגבולות והפנטזיות שלהם.
דוגמאות לסוגי מערכות יחסים שאינן מונוגמיות אתיות כוללות סווינגינג (שייטינג), היכרויות חד-פעמיות ואהבת מועדונים (פרי-ואפר). המשותף לכולם הוא ההכרה וההבנה של כל המשתתפים באופי הייחסים והקשר, והתנהלות שקופה שמבוססת על כנות ואחריות אישית.
אחת מהנקודות החשובות היא שהכל ברור ומודע אצל כל המשתתפים: “כולם יודעים what’s going on”. למשל, ג’קי, אישה נשואה וחברת פוליאמוריה, מציינת: “אני רוצה שקיפות מלאה, כל המידע יגיע אליי”.
איך להתחיל את השיח?
האתגר המופיע בדרך כלל הוא היכולת לפתוח את הנושא עם בן הזוג. בגלל הסטיגמה והטאבו שמסביב למונוגמיה שאינה מקובלת, עלול אפילו להיות חשש גדול מלשוחח על הרצון לקיים מערכות יחסים נוספות. החשש הוא מנטישה, מרגשות של כישלון, מפגיעה באמון או מהחמרת המצב הקיים.
הדרך היעילה והישירה היא להעלות את הנושא ביוזמתך בצורה גלויה וכנה. קלייב, בן הזוג של ג’קי, מציין: “הפחד הוא האויב. גם אם האמת כואבת, היא פחות מזיקה מאשר שקר, הטעה או הימנעות”.
שיחה כנה ומפורשת תספק לבן הזוג את כל המידע שהוא או she זקוק כדי להבין, לחשוב ולנהל את הדיון קדימה. אם אתה מרגיש שהדבר קשה עליך, אפשר להתחיל מקריאת חומר מקצועי או ספרות מקצועית שמתארת את הנושא. הצעה לקרוא יחד היא הזדמנות לדיון פתוח ולגיבוש פתרונות שמתאימים לשני הצדדים.
האם אתה מוכן למערכת יחסים פתוחה?
חשוב להיזהר מטעויות נפוצות. אחת מהן היא להאמין שמערכת יחסים פתוחה תפתור אוטומטית בעיות של חוסר תקשורת, חוסר אמון או בעיות מופרעות אחרות. במקרים כאלה, פתיחות עשויה דווקא להחמיר את הקשיים במקום לפתור אותם.
קלייב מדגיש: “מערכות יחסים פתוחות שהן מוצלחות דורשות כבוד הדדי, אחריות עצמית ומודעות. חשוב לקחת רגעים אחדים בכל יום לשקול כיצד הקשר הפתוח משפיע עליך, על בן זוגך ועל היחסים הכוללים”.
התהליך דורש היכרויות כנה, פתיחות וללא פחד מעצמך ומבן הזוג. אם קיימות בעיות קיימות ביסוד הקשר, כדאי להתמודד איתן לפני שמחליטים על פתיחה — זה יחסוך הרבה כאב עתידי. אחד הכללים החשובים הוא ש”יחס שבור לא מתקן בכך שמוסיפים עוד אנשים” — לכן, חשוב לבסס בסיס חזק קודם.
אם אתה מרגיש שאתה מוכן, מומלץ לעיין בספרים, במקורות ובמשאבים זמינים באינטרנט שיוכלו לסייע לדיון כמקום ההתחלה וההכוונה.
