השקיעה כבר נשרפה, ודירות דיסקרטיות כחולות כהות עבות התפשטו על המסלול
מכוניות חולפות מדי פעם היו קורעות אותן באור הפנסים ונעלמות מרחוק, ממצמצות לשלום עם אורות הבלמים. סניה עישנה בשקיקה, הביטה בי בטווח ריק.
יש לך מושג איך לענות על דירות דיסקרטיות כאלה? למה אתה רוצה את התינוק …
בכנות-משכתי בכתפי – שום דבר אחר לא נשאר.
ואם הם עדיין לא החליטו למה?
הגענו מוקדם. או בכלל לשווא.
סניה, בשתיקה, עישנה סיגריה והושיטה יד אל הבאה. דירות דיסקרטיות נתלו, מופרעות רק על ידי חריקה של מישהו מן הצמחייה הקרובה.
האורחים יצאו מהבר, נכנסו לרכב ונסעו, מצמצמים לשלום בפנסים הקדמיים
הכל פשוט-סניה רטנה, מלווה דירות דיסקרטיות במבט.
סאן, זה פשוט בחיים. אנחנו מסבכים את הדברים בעצמנו. אז אתה אומר לי כאן ועכשיו-למה אתה צריך תינוק?
סניה הביטה בי בזרע, אבל בכל זאת ענתה:
כי אתה לא יכול בלי ילדים, הם כל העניין.
מה המשמעות שלך? – שמתי דגש על המילה “שלך”. שאלת אותו למה הוא צריך אבא ואמא?
סניה ירד על הספסל, תלה את ידיו העמוסות והביט במסלול השומם.
הוא צריך שיאהבו אותו. אהבתי-ביטאתי את המילה הזו בהברות. – כי כל חייו הקצרים אף אחד לא אהב אותו, אתה יודע? יש לו נשמה כמו דרור בקור, זועף וחולם להתחמם. ואתה מתכוון למשמעויות…
סניה חייכה פתאום, טוב כל כך, בגלוי, ואמרה:
אז נאסטקה אמרה את זה נכון. היא אמרה שיש לנו הרבה אהבה, ואנחנו צריכים לתת אותה למישהו בקרוב.
נשים חכמות מאיתנו, סניה-ישבתי לידו. – תן לי דירות דיסקרטיות.…
