לא רציתי לדבר, ולא היה צורך
אריקה המודאגת הציצה כמה פעמים, אך עזבה מיד בלי לומר מילה. דירות דיסקרטיות הוחלפו בחושך, כוכבים עסיסיים נדלקו בשמיים, הטייגה שהתחילה הייתה רועשת בדרך מיוחדת ולילית. רשרוש, חריקות, קריאות של ציפורי לילה. מכר ותיק, קיפוד גדול וכועס, זחל מאחורי הבר. הוא עצר לרגע ופנה ישר אלינו.
הלוואי ואנקה הראה את זה-אמר פתאום סניה. – אתה חושב שאיבן אלכסנדרוביץ ‘ ליכומנוב נשמע?
נשמע. ואנקה נועז-צחקקתי.
לא, הוא לא, הוא יותר טוב מאיתנו.
– זה בטוח-להתווכח עם המובן מאליו לא היה הגיוני.
וגם … יש לו עיניים כמו נסטקה. כחול-כחול כמו השמים בחודש מרץ-סניה נבוך.
סאן … איזו עצה אתה צריך?
אתה יודע, תוך חודשיים אספנו את כל מסמכי האימוץ של ונקה, כל הערכאות והבדיקות עברו. וכל החודשיים האלה חיכה ונקה. אתה לא נוסע לעיר כל יום, קניתי לו טלפון, אנחנו מדברים בסקייפ בערבים.
לפתע נשבה רוח חזקה, רוע שרק בצמרות העצים.
יורד גשם-המזחלת עלתה. בוא נלך לדירות חמות ודיסקרטיות.
אריקה אומרת גשם למרבה המזל.
בפנים, אחרי רחוב סחוט, זה הרגיש נעים במיוחד, והתמקמתי בשמחה ליד השולחן שלנו. ויטקה מיד ארגנה לנו קומקום תה, אריקה הביאה את “הדבש” והצטרפה לידי, כשראשה מונח על כתפי. סניה התיישבה ממול ושמחתי לשים לב שהוא נרגע, הפסיק לדאוג ועכשיו פשוט נהנה מערב טוב.
“אתה שמח,” הוא אמר והביט בי ואריקה.
גם אתה מאושר, אתה פשוט לא יודע כמה.
גשם זרם על החלונות בגל הדוק, ולבסוף שטף את המסלול מחוץ לחלון.
הנה הגשם-סנקה אמר מהורהר כאילו הוא עצמו. – למרבה המזל…
אריקה הוציאה פיסת נייר מגולגלת מכיסה והושיטה אותה לסנקה. סניה לקח את זה, להתפשט…
אני יכול לדבר בקול רם?
אריקה משכה בכתפיה והתיישבה שוב בדירות הדיסקרטיות שלי
סניה השתעשעה והתחילה לקרוא בשקט:
כמה טוב זה גשם.
אנחנו דרך דירות דיסקרטיות נשמע:
השבר ירוץ על הגגות
מתחת לסוליות שלו.
גשם בא לדפוק
לנו מ לילך דאלי,
קם ובשמיכה
אני אצא לפגוש אותו.
הקול שלו ה מקהלה,
כאילו מתחתית הבאר,
אז הוא שר, צוחק
דק כמו חרסינה.
אז הוא רץ במלוא רוחו,
זה מפסיק את המירוץ,
לקרוא גשם
ספר ילדים בקול רם.
אנשים קודרים מיד,
רק הוא יהבהב בחלונות
פתחתי את הדלת, רטוב
נעלי בית בגשם חדרו.
להריח אותו ואת הרעש
בקור דגי האריות שלו
פגשתי אותו ומתוק
ונושם עמוק.
קירות, אספלט, מתכת,
כותב צבע טרי,
גשם הוא האהוב עלי, שלום,
חלמתי עליך.
(ורה פולוזקובה, קטה גורדייבה)
סניה קיפלה את הסדין בזהירות והכניסה אותו לכיסו.
הוא חייך והפנה את מבטו אל החלון.
סאן.…
הוא פנה אלי, חייך ואמר:
אני כבר לא צריך דירות דיסקרטיות, דים. אני הולך בשביל הבן שלי.…
